השמנה

פירוק גלוקוז הינו פירוק מהיר בעבור הגוף נכנס סוכר,האינסולין מכניס אותו לדם,מתפרק לזרחן,הזרחן נקשר למולקולה בתא הנקרא ADP, ויוצרת אנרגיה בתהליך: ADP+P=ATP החלבון מתפרק לח. אמינו ואלו מאוחסנות בשריר,במצב תקין,כאשר ישנו עודף של חלבון,הגוף על מנת למנוע חומציות גבוהה בדם והרעלה,הופך את החלבון לסוכר בתהליך של גלוקונאוגנזה-"יצירת סוכר חדש" פירוק השומן נעשה עי גופים קטונים,מצב המצריך את הגוף למשאבים גדולים יותר,על מנת לייצר אנרגיה. דבר שכבר מרמז על הסיבה שנמצאה במחקר,הלפטין הוא ההורמון שנותן פקודה בגוף לפירוק השומן ויצירת האנרגיה ממנו. מצב של פירוק שומן הינו מצב בו הגוף נדרש ליותר משאבים על מנת לייצר אנרגיה.

היחס בין האינסולין ללפטין,חשוב על מנת להבין את ההתנהלות בגופנו לפירוק שומן,להרזיה.

בין הלפטין לאינסולין יחס הפוך,בעוד האינסולין אחראי על בניה,הלפטין אחראי לפירוק שומן.

לפטין יופרש בעת צום ממושך,או במרווחים בין הארוחות,לכן היום חוקרים את כל עיניין הצומות.

בעוד האינסולין מכניס סוכר לתא ,על מנת לבנות-אנאבולי הלפטין- מפרק שומן על מנת לאפשר לגוף אנרגיה,מנגנון הישרדותי בעת מחסור בגלוקוז זמין,פחמימה.

לכן אם נייצר מצב בו כמות הלפטין גבוהה מהאינסולין,נצליח לצמצם באחוזי השומן ברקמת השומן,לא זו בלבד אלא בתהליך זה כמנגנון הישרדותי,הגוף מעלה את מסת הורמון הגדילה,על מנת להיות חזק וחסין יותר בפני "הרעב" ועל כן נבנית מסת שריר,פיזיולוגית היכן שיש מסת שריר,לעולם לא תהיה מסת שומן.