טיפול רגשי

כשהכל מת-פרק בחיינו, זה אומר שמת פרק ומתחיל חדש.

כעס:

כעס הינו המקום בו הגבולות של האדם נחצים,כתוצאה מכך שלא היה נראה כלפי האחר, בדרכ כתוצאה
מריצוי של האחר אותו,ללא באמת הקשבה לדעותיו או רצונותיו,מה שממית ומכלה אט אט את האחר שאותו
אדם משתקף בו.
וכך הוא צריך בכל דרך, להשיב את נוכחותו והשתקפותו באחר.
הכעס אומר עד כאן, עכשיו תראה אותי, כשבעצם המשמעות העמוקה יותר של זה, תפסיק לרצות אותי,תראה
אותי,לא לפי מה שאתה חושב שאני,אלא לפי מה שאומר ואגיד לך.
אגב לא פעם האדם הכועס יהיה בטוח שהוא מרצה את האחר, אין ספק שבקבלת הריצוי של האחר, מבלי
לומר דעתו ורצונותיו, הוא אכן גם מרצה וכך נוצר מרמור ומוות בקשר.
הדרך ליציאה ממנו, היא תקשורת נכונה וטובה והשבת החיות לכל אחד ובכך לקשר.

אהבה:

רבות דיברו מה זו אהבה, אך אהבה היא ככ אמורפית ומשתנה בין אחד לאחד, שלא באמת ניתן למסגרה
במשמעות אחת.
יחד עם האמורפיות שלה, מה שבונה או הורס אהבה, זה האמון.
אמון הדדי אמיתי ,שלא נפגע אחד בשני וההיפך.
בעצם כשבוחנים לעומקו של עיניין מה זו אהבה, זו פשוט אמונה ובטחון שמי שאני נמצא עימו לא יפגע בי,רק
כך יכול אדם עם אדם לחבור באמת.

ריצוי:

אדם מרצה, הינו אדם שיחשוב,שהוא פועל נכון וטוב כשרואה את האחר ומעניק לו,בעיניו,כל שהוא צריך.
אדם מרצה יראה תמיד בעיניו,הסובל,המקריב, זה ששומר שיהיה לכולם טוב.
אך כשבוחנים באמת מבינים, כי אדם מרצה הוא אדם יהיר,אגואיסטי, שמקבל תשואות ממסכנות ושואב
אחרים למסכנות.
כי הלוא אדם מרצה חושב בשביל האחר מהם רצונותיו, האדם האחר מרגיש נעלה,כל אימתי שסבל בשביל
האחר ומוסיף לאגו של אני בסדר.
קשר של ריצוי לעולם יהיה קשר של קרבן מקרבן.
הדרך לצאת מכך, תחילה להבין מהו ריצוי,מדוע אותו אדם מרצה ומה באמת חווה סביבתו ממנו.

בגידה:

בגידה בין פיסית ובין רגשית,לעולם החלה באדם הנבגד .
האדם הנבגד מרגיש ,שהוא כבר לא רוצה בקשר, אך חושש לעשות צעדים נראים ועל כן גופו,יתחיל לשדר
ריחוק,התנשאות,קושי והתחמקות משהות עם האדם שאיתו.
האדם שעימו, ירגיש את הריחוק באופן אנרגטי,גם אם כביכול על פני השטח אין שוני שניתן לשייך זה לזה.
לדוגמא גופו של הנבגד בטרם הבגידה,יסבול מנדודי שינה, מהשמנה או הרזיה, מהזנחה וחוסר חשק לקיים
דברים,מעצירות, כאבים שהופכים כרונים ועוד…
האדם הבוגד, ישייך את זה אליו ויאמר קשה לי איתו, הוא כל הזמן במסכנות,כשבתת מודע הוא ירגיש כי הוא
לא רצוי וכי הוא גורם סבל לאדם שעימו.
האדם הבוגד, יפגוש, בדרכ, אדם שירגיש שנעים לו עימו וכי הוא רוצה בחברתו והוא רצוי אצלו ושם תחל
הבגידה הרגשית ואולי גם הפיסית.
בגידה זה דבר כואב לנבגד,אך כשפוקחים עיניו להשתלשלות הדברים, הוא לוקח אחראיות ומודה באמת על
השינוי המבורך שהתת מודע שלו גרם.

חרדה:

חרדה הינה הקצנה חריגה של הפחד, חרדה מגיעה בעקבות פחד שלא נוהל כראוי בתת המודע שלנו, פחד
שהודחק ולא עובד.
חרדה היא אינה מובנת כמו הפחד והיא מהדהדת מצוקה וסכנה בכל אימתי שהיא מגיעה.
חרדה על כל סוגיה, מבקשת את האדם לראות עצמו ולהימנע מהפחד שכמעט כילה אותו.
הפחד שנחווה כמוות, נצרב בתת המודע של האדם ובכל פעם שישנו ולו הדהוד של המוות הזה, כל הגוף
מתגייס למגר את הסכנה.
ברוב המקרים החרדה לא באמת קשורה לפחד שנטמע באותו אדם והוא רק יהדהד אותו ולווא דווקא יהיה
אותו פחד.
לדוגמא חרדת נטישה, לא חייבת להגיע מנטישה אמיתית, היא יכולה להגיע גם מפטירה של סבים,דודים, בגיל
מופלג.
התת מודע של האדם יתרגם פטירה זו כנטישה ומרגע זה לאדם תהיה חרדת נטישה.
הדרך לטפל, היא הבנת הכאב שיושב עליו הפחד,אותו כאב שהיה בלתי נסבל והומר בפחד.

חרדת מבחנים/קהל:

חרדת מבחנים, לעולם לא תשב על חשש או פחד ממבחן פיסי, גם לא על אמירות מהסובבים שלא יאמינו או
מאמינים בהצלחת אותו אדם, אפילו ההיפך הציפיות להצלחתו יכולות לקדם חרדת מבחנים.
לעולם השורש יהיה פנימי עמוק והוא יישב על כאב השונות, האדם ירגיש שונה מאחרים ,בתפיסותיו,
בהבנותיו ויאמין כי שוני זה יכול להביא לכשלונו.
החשש לא להידמות לחברה שבה הוא נמצא ככ מכווץ אותו ושם לו רף דרישות פנימיות,שמפחיד עד חרד לו
לעמוד בהן, ולכן כל מבחן שיקרה בדרכו ,יחווה למות או לחיות ולא רק כשלון או הצלחה.
הוא יאמין כי כשלונו, יציג את שונותו ובכך את לבדותו ומיתתו והתת מודע שלו לא מאפשר לכך, לכן הוא לא
מאפשר לו לעבור את המבחן, כי בחוויה הספק מותיר אותו שייך ולא שונה.
*בחרדת קהל, המבחן של האדם יהיה בשיח ולכן אדם זה יבחר לשתוק,מאשר לדבר ולהחוות שונה.
אגב אם ידבר,בטרם הבין את הגנת התת מודע, ייצור סיטואציה בה מילותיו תצאנה לא נכון והוא יראה שונה
ויוקע מסביבתו ,רק מהחרדה.

אכילה רגשית:

אכילה רגשית תגיע, כאשר התת מודע מבקש ,ממקום של הגנה,לא לדבר,לא להגיב,לא לכעוס,או להתעצב.
כשהאדם עצמו למד במשך חייו, כי עליו להמשיך להיות "חזק" , שהתמודדות עם רגשות זו חולשה.
כשאדם למד כי כשכואב, נותנים אוכל, או שהנתינה וההכלה של משפחתו ובפרט של הוריו היתה האוכל.
התת מודע בעצם באותו רגע משתמש במנגנוני הגנה ו/ניחום ו/הכלה, שנצרבו .
הדרך ליציאה מאכילה רגשית, היא להבין את הכאב האמיתי שהוביל לה והבנת מנגנוני ההגנה והחלפתם
באחרים.

מיינדפולנס:

מיינדפולנס זו מיומנות המאפשרת זיהוי בזמן אמת של הגורמים המפריעים לאדם לפעול באופן מיטבי ולבחור
אסטרטגיית התמודדות אחרת.
טיפול בתת מודע:
יש לנו 'נקודת עיוורון' ולכן
'הדרך בה אנחנו רואים את הבעיה, היא הבעיה'
נקודת העיוורון
היא שכאשר יש בעיה, מחפשים פתרון לבעיה
זו טעות
הבעיה היא רק סימפטום – הגורם הגלוי…
למשל,
מחשבות טורדניות, רגשות כעס, פחד או חוסר ביטחון
או בעיה בתחום הכספי, זוגי או התנהגותי – זה הסימפטום
ומיקוד בסימפטום לא יכול לפתור את הבעיה, אלא רק עבודת שורש אמיתית.

האסטרטגיה הטיפולית ודרכי הטיפול, נקבעות, לאחר אבחון בן שעה וחצי, בו אני מבינה את שורש
הבעיה,שורש הכאב, שהוביל לתקיעות,פחד או משבר.